במערכות תקשורת אלחוטיות מודרניות, דופלקסים, טריפלקסרים ומרובעים הם רכיבים פסיביים מרכזיים להשגת העברת אותות מרובה פסים. הם משלבים או מפרידים אותות ממספר רצועות תדר, ומאפשרים למכשירים לשדר ולקבל רצועות תדר מרובות בו-זמנית תוך שיתוף אנטנות. למרות ההבדלים בשמות ובמבנים, העקרונות הבסיסיים שלהם דומים, כאשר ההבדל העיקרי הוא המספר והמורכבות של פסי התדרים המעובדים.
דופלקס
דופלקס מורכב משני מסננים החולקים יציאה משותפת (בדרך כלל אנטנה) ומשמשים ליישום הפונקציות של שידור (Tx) וקבלה (Rx) באותו מכשיר. הוא משמש בעיקר במערכות חלוקת תדר דופלקס (FDD) כדי למנוע הפרעות הדדיות על ידי הפרדת אותות שידור וקבלה. דופלקסים דורשים רמה גבוהה של בידוד, בדרך כלל מעל 55 dB, כדי להבטיח שהאות המשודר לא ישפיע על רגישות המקלט.
טריפלקסר
טריפלקסר מורכב משלושה מסננים החולקים יציאה משותפת. הוא מאפשר למכשיר לעבד אותות משלושה פסי תדר שונים בו-זמנית ומשמש לעתים קרובות במערכות תקשורת שצריכות לתמוך במספר פסי תדר בו-זמנית. התכנון של הטריפלקסר צריך להבטיח שפס המעבר של כל מסנן לא יטען מסננים אחרים ויספק בידוד מספיק כדי למנוע הפרעות הדדיות בין פסי התדר.
Quadplexer
מרובע מורכב מארבעה מסננים החולקים יציאה משותפת. הוא מאפשר למכשיר לעבד אותות מארבעה פסי תדר שונים בו-זמנית ומתאים למערכות תקשורת מורכבות הדורשות יעילות ספקטרלית גבוהה, כמו טכנולוגיית צבירה נושאת. מורכבות התכנון של ה-quadplexer גבוהה יחסית וצריכה לעמוד בדרישות בידוד צולבות קפדניות כדי להבטיח שהאותות בין פסי התדר לא יפריעו זה לזה.
הבדלים עיקריים
מספר פסי תדר: דופלקסים מעבדים שני פסי תדרים, טריפלקסים מעבדים שלושה פסי תדר, ומרובעים מעבדים ארבעה פסי תדר.
מורכבות העיצוב: ככל שמספר פסי התדרים גדל, גם המורכבות העיצובית והבידוד גדלות בהתאם.
תרחישי יישום: דופלקסים משמשים לעתים קרובות במערכות FDD בסיסיות, בעוד שטריפלקסים ו-quadplexers משמשים במערכות תקשורת מתקדמות שצריכות לתמוך במספר רצועות תדר בו-זמנית.
הבנת מצבי העבודה וההבדלים של דופלקסים, משולשים ומרובעים היא קריטית לתכנון ואופטימיזציה של מערכות תקשורת אלחוטיות. בחירה בסוג המרבב המתאים יכולה לשפר ביעילות את ניצול הספקטרום ואיכות התקשורת של המערכת.
זמן פרסום: ינואר-03-2025
